פסק-דין בתיק עת"מ 32995-07-12

1.         העותר 1 (להלן "העותר") הינו תושב הרשות הפלסטינית והעותרת 2 ("העותרת") הינה תושבת ישראל (במקור תושבת מזרח ירושלים ולאחר מכן שינתה כתובתה לחורה ואחר כך לרהט).  

            בשנת 1996 נישאו העותרים בביה"ד השרעי בבאר שבע ומנישואיהם נולדו להם שבעה ילדים.

            בשת 2005 הם הגישו למשרד הפנים בקשה לאיחוד משפחות. לאחר בדיקת פנייתם הוחל בעניינם ההליך המדורג והחל מספטמבר 2006 ניתנו לעותר אישורי שהייה זמניים בישראל - האחרון שבהם היה בתוקף עד ליום 13.5.2012.

            ביום 3.5.2012 נשלח מכתב מהמשיב לעותרים ובו החלטת רשות האוכלוסין כדלהלן:

            "...בחינת בקשתכם ובכלל זה ראיונות שנערכו לכם ביום 18.12.11, המסמכים שצורפו לבקשה, ריאיון להפסקת ההליך (המדורג - י.א.) מיום 29.4.12 וכן בדיקות נוספות שערכנו מעלים סתירות לעניין מרכז חיים שלכם בישראל.

            כמו כן המסמכים שהוגשו כראיה למגורים אינם תואמים ונחזים להיות מזויפים.

            לאור האמור לעיל הרי אינכם עומדים בדרישת הסף לקיום מרכז חיים בישראל ולפיכך ההליך הופסק והבקשה מסורבת.

            המוזמן (דהיינו העותר - י.א.) נדרש לצאת מישראל תוך 14 יום מקבלת מכתב זה...".

            העותרים עררו בפני המשיב על החלטתו ובמכתב המשיב מיום 14.6.12 הודיע להם המשיב על דחיית הערר.

            בעתירה זו שבפני משיגים העותרים נגד החלטות המשיב ועותרים להורות על המשך ההליך המדורג ואישור בקשתם לאחמ"ש.

2.         בעתירה נטען כי מאז נישאו זל"ז (ב- 1996) הם מתגוררים יחדיו בישראל.

            תחילה בישוב חורה ולאחר מכן בעיר רהט ונולדו להם מנישואיהם שבעה ילדים. המשיב אינו חולק כאמור כי העותרים אכן הקימו משפחה. החלטתו לסירוב בקשת האחמ"ש נסמכת על הנימוק האחד לפיו מרכז חיי העותרים וילדיהם איננו למעשה ברהט או בישראל אלא בשטחי הרש"פ.

            לטענת העותרים הנמקתו זו של המשיב חסרת בסיס עובדתי. לטענתם הם וילדיהם מתגוררים דרך קבע ברהט בדירה שנשכרה על ידם, ילדיהם רשומים בגני ילדים ובבתי ספר ברהט, הם וילדיהם מקבלים באופן שוטף שירותי בריאות ורווחה ברהט והילדים כולם נולדו בביה"ח סורוקה בבאר שבע.

            העותרים צירפו לעתירתם חלק מהמסמכים המאשרים טענותיהם הנ"ל והוסיפו וצירפו אישורים ומסמכים רבים לכתב העתירה המתוקן שהגישו - עפ"י החלטת ביהמ"ש בדיון המקדמי מיום 13.9.2012.

3.         המשיבה בתגובתה המקדמית ולאחר מכן בתגובה המשלימה לעתירה המתוקנת מציגה את עמדתה - בתמצית - כדלהלן.

            לטענתה מרכז חייהם של העותרים הינו בשטחי הרש"פ. הם אכן "צורכים" שירותי בריאות וחינוך (בעיקר לילדיהם) במסגרות השונות ברהט ובבאר שבע (כמצוין במסמכים שצורפו לעתירה ולעתירה המתוקנת)  - אולם כל זאת בד בבד עם כך שמקום מגורי המשפחה ומרכז חייה נותר ב"אזור".

            את האינדיקציות לעמדתו זו מצא המשיב באלה:

            א.         העותרים דיווחו כי בשנים הראשונות לנישואיהם התגוררו בחורה בדירה ששכרו

                        ממר ניזאם אלסייד והציגו חוזה השכירות.